לדלג לתוכן

מאחז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פירוש נוסף ערך זה עוסק ביישוב ישראלי בלתי מאושר ביהודה ושומרון. אם התכוונתם למשלט במלחמת העצמאות, ראו מאחז (משלט).
מאחז חוות גלעד שבלב השומרון
חוות סקאלי

מאחז הוא התנחלות בלתי מאושרת, שהוקמה ללא החלטת ממשלה, בלא תוכנית בניין עיר, והבנייה בה אינה חוקית. לעיתים קרובות מכונים המאחזים "ההתיישבות הצעירה" בפי תומכיהם.[1]

מבחינת המשפט הבין-לאומי מעמדם של המאחזים זהה למעמדן של שאר ההתנחלויות, דהיינו הם אינם חוקיים, וזוהי גם עמדתם של רוב המדינות והגופים הבין-לאומיים.[2] מבחינת החוק הישראלי, בעוד להתנחלויות יש מעמד חוקי, מאחזים נחשבים ללא חוקיים.[3] יש התומכים בהסדרת המאחזים בחוק, בטענה שהם הוקמו בסיוע של זרועות המדינה ולכן לא ניתן להגדירם כבלתי חוקיים, אך נכון ל-2025 חוקיותם של המאחזים לא הוסדרה.

מאחזים וגבעות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבר כונו המאחזים גם "גבעות". בעשור השני של המאה ה-21 נהוג להבחין בין "מאחז", מקום ממוסד שיש בו בדרך כלל מזכירות, אספת חברים ומיסים, לבין "גבעה", שהיא מקום התיישבות של יחידים, בדרך כלל בני נוער, ללא מוסדות ומערכת מיישבת. צעירים אלה מכונים "נוער הגבעות". החוקרת אתי בורשטיין ציינה כי בשנים 2002–2003 חיו בכל "גבעה" כארבעה או חמישה בני נוער ואדם בוגר או זוג, אשר נעזרים בראשי הרשויות הסמוכות לצורך חיבור לחשמל ולמים.[4]

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרון רכבת מצרפת – מגורים במאחז

ברקע הקמת המאחזים עומדת הקמת ההתנחלויות הראשונות, שהוקמו על ידי עלייה לשטח והפעלת לחץ על הממשלה עד שאישרה אותן. כך, ההתנחלות הראשונה, כפר עציון, שוקמה ב-27 בספטמבר 1967 בלחץ יוצאי הכפר. קריית ארבע הוקמה ב-1970 בעקבות התיישבות הרב משה לוינגר במלון פארק בפסח תשכ"ח (1968) ולאחר מכן בבית הממשל הצבאי. היישובים אלון מורה וקדומים מוקמים לאחר עלייה המונית לתחנת הרכבת מסעודיה. בתקופה הראשונה לאחר מלחמת ששת הימים לא הקימה הממשלה מרצונה היא התנחלויות אלא בבקעת הירדן ובגוש עציון, בהתאם לתוכנית אלון, אבל לחץ המתיישבים גרם להקמת מספר יישובים באזורים אחרים. לאחר ה"המהפך" הפוליטי ב-1977 ועליית הימין הישראלי לשלטון השתנה הגישה, והוקמו עשרות יישובים באזורי השומרון. לאחר הקמת ממשלת האחדות הלאומית ב-1984, שכללה בקרבה גם את השמאל הישראלי, הואט קצב הקמת היישובים ורק יישובים בודדים הוקמו, ועם הקמת ממשלת רבין השנייה ב-1992 פסק התהליך כולו, יחד עם החלטת ממשלה שאסרה על הקמת התנחלויות חדשות או הרחבת התנחלויות ישנות בלא החלטת ממשלה. בתגובה לכך, החלו גופים שהקימו את היישובים בעבר להקים יישובים נוספים, ללא התחשבות בעמדת המדינה, מתוך הנחה שהממשלה תיכנע ותתן את ברכתה למהלך לאחר מעשה, או שהממשלות הבאות אחריה ישובו ויאשרו את המאחזים.

בהסכמי אוסלו, הסכם חברון והסכם ואי, נקבע שיישובים ישראליים יישארו בשליטה ישראלית. לאור זאת אנשי ימין ניסו להרחיב את ההתיישבות הישראלית על ידי הקמת מאחזים. חלקם הוקמו בצמוד ליישובים קיימים, ואחרים, כמו גבעת אסף וחוות גלעד, הוקמו על צירים מרכזיים בעקבות פיגועים. בשני המקרים טענו המקימים שהקמת המאחזים תסייע למאמץ הביטחוני. צעירים מתנחלים הקימו מאחזים חקלאיים, ושר החוץ אריאל שרון עודד את המהלך ב-1999.[5] אולם מאוחר יותר אמר שישראל תפנה את המאחזים שנבנו ממארס 2001, כפי שהתחייבה במפת הדרכים.[6][7]

במלחמת חרבות ברזל הוקמו מאחזים נוספים ונסללו דרכים חדשות.[8][9]

הקמת המאחזים השתלבה עם נטייה של חלק מהדור הצעיר של המתנחלים לחזור אל הטבע. צעירים אלו חיפשו אפשרות להקים יישובים בעלי אופי חקלאי או טבעי ומצאו את מבוקשם בהקמת מאחזים. במאחזים אלו, למשל אלו שבסביבות איתמר, עוסקים התושבים ברעיית צאן, גידול עצי פרי, גידול עופות וגידול דבורים. מבחינה חוקית קל יותר להקים מאחזים סביב חווה חקלאית, מכיוון שהחוק ביהודה ושומרון אינו מחייב קבלת רישיון כדי להקים מבנים חקלאיים.

מאחזים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מפה של גוש שילה. היישובים היהודים באדום, הערבים בירוק.
עשהאל שבדרום הר חברון
פני קדם, גוש עציון
ערך מורחב – מאחזים

על פי דוברת מועצה אזורית מטה בנימין, בשנת 2020 היו ביהודה ושומרון 70 מאחזים,[10] בעוד שעל פי ארגון שלום עכשיו היו 124 מאחזים.[11] משנת 1996 עד 2005 הוקמו כ-100 מאחזים, משנת 2012 עד 2019 הוקמו 31 מאחזים נוספים,[11] חלקם מסונפים ליישובים מוכרים סמוכים וחלקם עצמאיים. הקמת רצף התיישבות יהודית הייתה בין המטרות להקמת המאחזים. כך חוברו התנחלויות מבודדות אל גושי התנחלויות באמצעות עורקי תנועה. רצף כזה הוקם באזורים הבאים:

סוג נוסף של מאחזים הוא מאחזי קשר, המקשרים בין יישובים קיימים. כך לדוגמה:

הסדרת מאחזים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. יש לכתוב על תהליכי ההסדרה של המאחזים לאורך השנים.
עמוד ראשי
 ראו גם – מאחזים#יישובים שהוקמו כמאחזים והוסדרו

פינוי מאחזים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
עמוד ראשי
 ראו גם – מאחזים#מאחזים שפונו

להלן אירועי פינוי מאחזים בולטים:

פינוי גוש קטיף

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת תוכנית ההתנתקות ב-2005 פונו כל יישובי גוש קטיף, כולל המאחזים שירת הים, תפארת ישראל, מעוז הים וכרם עצמונה.

פינוי עמונה (2006)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2006 המדינה פינתה את המאחז עמונה. במסגרת הפינוי פונו תשעה מבנים. הפינוי היה אלים ביותר ובמסגרתו כוחות הביטחון התעמתו עם מאות מפגינים נגד הפינוי שהתבצרו במקום המשטרה הפעילה כוח רב, כולל שימוש באלות ובמכות נגד המפגינים, מה שהוביל להכזרה של מגן דוד אדום על אירוע רב נפגעים. מספר הפצועים שפונו לבתי חולים עלה על 300, כרבע מהם מכוחות הביטחון וכשלושה רבעים מקרב מתנגדי ההריסה.[12] לטענת המתנחלים כמעט כל הנפגעים היו מתנחלים.[13]

פינוי מגרון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספטמבר 2012 פונו כ-50 משפחות מהמאחז מגרון שבבנימין, לאחר פסיקת בית המשפט העליון שהכירה בבעלות פלסטינית על הקרקע.[14]

פינוי עמונה (2017)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 2017 פונה המאחז עמונה בשנית בהוראת בג"ץ עקב בנייה על קרקע פרטית פלסטינית. הפינוי לווה בעימותים חריפים בהם נפגעו כ-60 שוטרים וכ-15 ממתנגדי הפינוי, רובם קל. 13 צעירים נעצרו.[15][16][17] במהלך האירוע התלוננו חלק מהמתבצרים על אלימות משטרתית.[18][19]

פינוי נתיב האבות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נתיב האבות, מאחז שהוקם ב-2001 בגוש עציון בסמוך ליישוב אלעזר, עבר פינוי חלקי ביוני 2018 לאחר שבג"ץ הורה על הריסת 15 מבנים שנבנו על קרקע פלסטינית פרטית, מתוך כלל הבתים במאחז. הפינוי בוצע במעורבות כ-2,300 שוטרים, תוך התנגדות מצד המתיישבים.[20]

מאחזים בגבולות הקו הירוק

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במספר מקרים הקימו פעילי ימין יישובים לא-חוקיים במתכונת של מאחז בתוך גבולות הקו הירוק, לקידום מטרות פוליטיות.

בין המאחזים שהוקמו בגבולות הקו הירוק נמנים:

החיים במאחז

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקבץ מבני מגורים בגבעת אסף
יחידת דיור בתוך משאית. גבעת גל יוסף

מאחזים מוקמים לרוב על ידי גרעין מייסד המורכב ממשפחות או צעירים רווקים, לרוב בסיוע של יישוב סמוך והרשות המקומית. תהליך ההקמה כולל איתור אדמות מדינה[דרוש מקור: דרוש מקור לטענה מקימי מאחזים מעדיפים אדמת מדינה על קרקע פרטית ומנהלים תהליך איתור לשם כך], הבאת מבנים לדיור, והקמה ללא הכנה מוקדמת של השטח. לאחר העלייה לקרקע מתבצעות עבודות תשתית כמו יישור הקרקע, בניית מבנים, סלילת דרך, והצבת גנרטור ומכלי מים. אחד המבנים הראשונים מיועד לשמש כבית כנסת, ובהמשך גם מעון וגן ילדים. רשויות המדינה מספקות שירותים למאחזים דרך יישובים סמוכים, וצה"ל אחראי על אבטחתם. חלק מהמאחזים מחוברים לרשתות חשמל, מים וטלפון, אך ישנם כאלה שלא.

הארגון במאחזים הוא לרוב בצורת אגודה שיתופית חקלאית, ויש גם מאחזים בבעלות פרטית. ב"חוות" יש תושבים העוסקים בחקלאות, במיוחד באזורי גב ההר, שילה ודרום הר חברון. במאחזים גדולים, כמו מגרון, הוקמו מבני קבע, ובחלקם, כדוגמת גבעת גל יוסף, בתי המגורים ממוקמים במשאיות כדי לאפשר עמידה בחוק. בגלל מגבלות צה"ל על הובלת קרוואנים ביהודה ושומרון, המאחזים מאופיינים בשימוש בקרוואנים, אשקוביות וצריפים למגורים.

ערכים ואידאולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרופ' שלמה קניאל הבחין בין שתי קבוצות של תושבי המאחזים: "נוער הגבעות" (ברובם צעירים בגיל ההתבגרות) ו"מתיישבי הגבעות" (משפחות צעירות ומעט רווקים, שגילם נע בין 18 לשנות ה-30). במחקר שערך קניאל בשנים 2001–2002 וכלל ראיונות עם מתיישבי הגבעות, נמצא כי כ-63% מהמרואיינים ציינו את מצוות יישוב ארץ ישראל כסיבה העיקרית לעלייתם לגבעה. כ-53% מגדירים עצמם כדתיים מאוד וכחרדים לאומיים, ואינם צורכים טלוויזיה או עיתונים. הדברים החשובים ביותר בעיני 49% מהם היו אהבת ה', עבודת ה', קיום מצוות, מלכות ה' ומוסר יהודי. כ-74% אמרו כי הפתרון לבעיה היהודית-ערבית הוא "גירוש, מלחמה ונקמה", ומיעוטם צידד בסיפוח לפי ההלכה והפיכת הערבים לגרים-תושבים. לפי קניאל, 40% מהתושבים תמכו בהתנגדות אקטיבית במקרה של פינוי, וכ-20% הביעו התנגדות לשירות בצה"ל בנימוק שהוא אינו פועל לפי דרכי ה'.[21] קניאל כתב כי לרוב מתיישבי הגבעות לא הייתה משנה דתית סדורה, אלא תפיסה אינטואיטיבית המורכבת ממספר אידאות, אך ציין כי חלקם, חסידי הרב יצחק גינזבורג, טוענים כי "המדינה מתה" וכי יש לזנוח את תפיסת הקדושה של מדינת ישראל כאתחלתא דגאולה, ולהחליף את הממסד שמנהיג את המדינה "במנהיגות אשר ערכיה הבסיסיים נשאבים מהיהדות". הדמוקרטיה נתפסת כדת, ותופעות כמו חילון, גלובליזציה ופוסטמודרניזם נפסלות כ"חוכמת הגויים" שיש בה אלמנטים של התייוונות.[22]

ארגונים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהקמתם של חלק מהמאחזים היו מעורבות רשויות מקומיות,[23] במקרים מסוימים באמצעות ארגון אמנה.[24] גם מועצת יש"ע הייתה מעורבת בחלקם.

שני הארגונים הפעילים בהקמת מאחזים הם "נחלה", שהוקמה ב-2005 על ידי הרב משה לוינגר ודניאלה וייס, במטרה ליישב את ארץ ישראל השלמה על ידי הסברה, הקמת מאחזים, עצרות עם ועבודה ציבורית, ורואה את עצמה כתנועת ההמשך של גוש אמונים. בתחילת דרכה התנועה הייתה מורכבת משני חלקים – "נאמני ארץ ישראל" ו"נוער למען ארץ ישראל". ארגון נוסף ורדיקלי יותר הוא אר"י ישאג, המזוהה עם נוער הגבעות, שהוקם ב-2015 על ידי פורשי "נחלה".

מעמד משפטי וניסיונות הסדרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאחזים הוקמו בלא היתר רשמי מהרשויות המוסמכות, ולכן אינם עומדים בדרישות החוק הישראלי אשר מחייב אישור ממשלתי לכל נקודת התיישבות אשר מוקמת ביהודה ושומרון ותוכנית בנין עיר לכל ישוב שהוא. עם זאת, לעיתים קרובות סייעו רשויות ציבוריות וגופי מדינה באופן לא רשמי להקמת מאחזים, ובמקרים מסוימים אף יזמו בעקיפין את הקמתם.[25] למרות סיוע עקיף זה, כל המאחזים מוגדרים כ"בלתי-מורשים" מבחינת החוק הישראלי. על כך למשל העיר שר הביטחון לשעבר משה יעלון כי "כל המאחזים הוקמו ברשות ורק הליכי התכנון לא הושלמו".[26] לעומתו, ראש הממשלה לשעבר יאיר לפיד כתב "לא, זו לא 'התיישבות צעירה', אלא מאחזים לא חוקיים".[27]

הדיון במעמד המשפטי של המאחזים מתחלק לשני סוגי מאחזים: מאחזים, שהוקמו בהשתתפות לא רשמית של זרועות המדינה, וגבעות, שבעיקרן הוקמו על ידי פעילים בודדים ולא בתמיכת זרועות המדינה. כתגובה מכך, בעוד הגבעות מאוימות בפינוי תדיר בעקבות אי החוקיות שלהן, הרי שהמאחזים נהנים מהכרה דה פקטו הנתמכת בפסיקת בג"ץ[28] מ-31 במאי 2006. בפסיקה זו, שעסקה בעתירה של תנועת שלום עכשיו לאכיפת הכרזות על תיחום שטח בשישה מאחזים: גבעת הדגל, גבעת אסף, מעלה רחבעם, מצפה לכיש, גבעת אפיריון ומצפה יצהר – קיבל בג"ץ את תשובת המדינה, שטענה, בין היתר, כי "מועד פינויים של המאחזים ייקבע על ידי הדרג המדיני המוסמך בין היתר בהתחשב בשיקולי הביטחון ובשיקולים מבצעיים וכן בהתאם לסדר העדיפויות שייקבע". בעיני הממשלה, המאחזים הם יישובים בהליכי הסדרה, וחלקם הוסדרו בעקבות תביעות לפינויים, לדוגמה שבות רחל.[29]

קושי משפטי נוסף ביחס למאחזים הוא בעיית בעלות האדמות, שלפעמים הן אדמות בבעלות פלסטינית. המאחזים (להבדיל מגבעות) שפונו הם היושבים על אדמות כאלה. המפורסם שבהם הוא עמונה, שעברו עליו שני פינויים אלימים, ב-2006 וב-2017. מאחזים נוספים שהועתקו בעקבות תביעות לבעלות על אדמתם הם מגרון, טל בנימין ומצפה כרמים.

הליך הסדרת המאחזים יכול להיעשות בשתי צורות: הכרה ממשלתית כיישוב והדרתו בצו של מפקד פיקוד המרכז,[30] כמו שנעשה ברחלים ובמבואות יריחו, והסדרתו על ידי תוכנית בניין עיר, בהכללת המאחז בתחומי יישוב סמוך, כפי שנעשה בחרשה וכרם רעים, הכלולים בטלמון.

ממשלת אולמרט עסקה בעניין המאחזים בד בבד עם התעסקותה בתוכנית ההתכנסות. ראש הממשלה, אהוד אולמרט, הנחה את רשויות הביטחון להכין תוכנית לפינוי המאחזים ולפעול "מן הקל אל הכבד": להתחיל בפינוי מאחזים שקל לפנות אותם ולהמשיך באלה שפינויים מסובך יותר. ראשי המועצות אזוריות קיימו מגעים עם הממשלה בניסיון למציאת הסדר ברוח הסכם המאחזים משנת 2000. עיקרו של ההסדר: חלק מן המאחזים שהוקמו לאחר מרץ 2001 יפונו, חלק אחר יועתקו וחלק נוסף יישארו במקומם.

בסוף העשור השני של המאה העשרים ואחת הועלה הנושא שוב לדיון, בתחילה ברקע תוכנית השלום של הנשיא טראמפ, ובהמשך לקראת תום כהונתו של דונלד טראמפ כנשיא ארצות הברית, החלה מועצת יש"ע, יחד עם שדולת ארץ ישראל בכנסת ופורום ההתיישבות הצעירה במאבק למען "הסדרת ההתיישבות הצעירה", כלשונם.[31] במהלך הקמפיין, סיירו חברי כנסת, שרים ומובילי דעת קהל במאחזים,[32] קודמה החלטת ממשלה להסדרת המאחזים,[33][34][35] ובעקבות זאת חוברו חלק מהמאחזים לרשת החשמל הישראלית ואף הוכרו המאחזים מבואות יריחו, כרם רעים וחרשה.

מנכ"ל מועצת יש"ע עדי מינץ סבור כי: "לאורך שנים סבר הדרג המדיני, שרצוי וניתן ליצור את הרצפים ההתיישבותיים הללו. מדובר בתכנון מדוקדק. בתפיסה של מקומות אסטרטגיים. המאחזים תואמו עם ראש הממשלה (אריק שרון). המאחזים כולם עלו בתיאום עם הדרג המדיני. הליך האישור והרישוי של מרבית המאחזים יצא לדרך". רק בשלב מסוים, "אריק שרון שינה את גישתו במאה ושמונים מעלות. באותו שלב, המערכת חדלה לשתף פעולה, אבל בשטח כבר היו מאה מאחזים, חלקם מאושרים, חלקם בתהליכי אישור. הכל היה מתואם. אנחנו לא פורעי חוק ולא היינו האיש הרע בסיפור הזה".[36]

דו"ח ששון ודו"ח לוי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערכים מורחבים – חוות דעת (ביניים) בנושא מאחזים בלתי מורשים; הוועדה לבחינת מצב הבנייה ביהודה ושומרון

שני דו"חות רשמיים הוגשו על הנושא. הראשון הוא דו"ח ששון שפורסם ב-2004, והשני דו"ח אדמונד לוי ב-2012.

דו"ח ששון (חוות דעת (ביניים) בנושא מאחזים בלתי מורשים) – ביולי 2004 הורה ראש הממשלה אריאל שרון לעורכת הדין[37] טליה ששון להגיש לו חוות-דעת בנושא "המאחזים הבלתי מורשים באזורי יהודה שומרון ועזה", בעקבות הסכמתה של הממשלה לתוכנית מפת הדרכים, בה נאמר כי ממשלת ישראל תפנה כל בנייה שנעשתה לאחר מרץ 2001. הדו"ח כלל בדיקה של הנושאים הבאים: מיקום המאחזים, גודלם ומועד הקמתם; דרך הקמתם; והרשויות השונות – ציבוריות ואחרות – המעורבות בהקמתם. בדו"ח נכללה חוות דעת לגבי הצעדים המשפטיים הנדרשים להפסקת תופעת המאחזים.

הדו"ח קבע שהקמת מאחזים בלתי מורשים כרוכה בביצוע עבירות פליליות, ועל כן יש צורך בטיפול משפטי ממשלתי הן בדרך של פתיחת תיקים פליליים והן באמצעות נקיטת הליכים מנהליים נגד תושבי המאחזים עצמם. עוד ממליץ הדו"ח על שורה של תיקוני חקיקה נדרשים, ועל הפסקת העלמת העין הממשלתית מהתופעה. הדו"ח הוגש לממשלה, אשר הקימה ועדת שרים מיוחדת ליישומו.

דו"ח לוי (הוועדה לבחינת מצב הבנייה ביהודה ושומרון) – הוגש על ידי ועדה בראשות השופט אדמונד לוי בשנת 2012, בעקבות התחייבות ממשלתית בפני בג"ץ להסיר כל בנייה על אדמות בבעלות פלסטינית פרטית ביהודה ושומרון. הוועדה לא עסקה במאחזים בלבד, אך גם בהם. הדו"ח בוחן לאורכו את גישת דו"ח ששון ומציג לצידה את עמדת המשיבים לדו"ח (ראש חטיבת ההתיישבות הסוכנות היהודית, הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש, ראש המנהל לבנייה כפרית במשרד הבינוי והשיכון, ואחרים). השאלות שהדו"ח מברר הן: בנייה והרחבה של יישובים לפני החלטת ממשלה, שלגביה נטען כי מדובר בנוהל רגיל ומקובל בכל מקום; האם הרחבת יישובים מצריכה הסכמה מפורשת מן הממשלה או שהרשויות יכולות להניח את הסכמתם מכת[דרושה הבהרה] הקמת היישוב; והנחת המתיישבים שפעילות הרשויות נעשית כדין.

ועדת השרים לטיפול במאחזים הבלתי-חוקיים בשטחים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ועדת השרים לטיפול במאחזים הבלתי-חוקיים בשטחים הוקמה על ידי ממשלת אולמרט ביולי 2007, בראשותו של סגן ראש הממשלה חיים רמון. בדיון בספטמבר 2007 קבע חיים רמון כי: "עיקר עבודת הוועדה היא קביעת הנהלים לגבי הבנייה ביהודה ושומרון, להמשך. זאת לאחר 40 שנה שאין נהלים שכאלה. אין בין כך לבין המאחזים הבלתי חוקיים כפי שנקבע כבר בעבר, דבר". ראש המינהל האזרחי ביהודה ושומרון, תת-אלוף יואב מרדכי, אמר לשרים שיש הרחבה של המאחזים, אולם אין בנייה של מאחזים חדשים. לטענת מרדכי, המינהל האזרחי מקיים פעילות אכיפה מוגברת נגד המאחזים הכוללת החרמת כלים, הריסות מבנים ומעצר של הבנייה בשלבים ראשונים, תוך הוצאת צווים משפטיים.[38]

בנובמבר 2008, במסגרת דיון בממשלה שהוקדש לנושא אכיפת החוק בשטחים, החליטה ממשלת ישראל להפסיק באופן מיידי תמיכה ישירה או עקיפה במאחזים ובתשתיות שלהם, וכן הוטל על שר הביטחון, אהוד ברק, ליזום תיקוני חקיקה בכל מקרה בו ימצא כי החקיקה הקיימת אינה יעילה באופן מספק למאבק במאחזים. מועצת יש"ע ביקרה בחריפות את ההחלטה, וטענה שמדובר בהחלטה שערורייתית ודמגוגית שיש בה משום ענישה קולקטיבית.[39]

חוק ההסדרה ותקנת השוק

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערכים מורחבים – חוק להסדרת ההתיישבות ביהודה והשומרון; בג"ץ חוק ההסדרה

חוק ההסדרה (חוק להסדרת ההתיישבות ביהודה והשומרון) הוא ניסיון נוסף להסדיר את המאחזים ואת אדמות מדינה. החוק עוסק בהתיישבות שנבנתה בתום לב במקרקעין הטעונים הסדרה או שניתנה הסכמת המדינה לבנייתה, בתקופה שקדמה ליום פרסומו של החוק.

החוק קובע כי מקרקעין שאין בהם בעל זכויות במקרקעין – הממונה על הרכוש הממשלתי באזור יהודה והשומרון ירשום אותם כרכוש ממשלתי, ואילו מקרקעין שיש בהם בעל זכויות במקרקעין, זכויות השימוש בהם יועברו לידי הממונה, כאשר הסכום שהושקע בבניית ההתיישבות עלה, בשעת הבנייה, על שוויים של המקרקעין בלי ההתיישבות באותה שעה. זכויות השימוש וההחזקה במקרקעין שהועברו לממונה יוקצו לצורכי ההתיישבות שנבנתה על אותם מקרקעין, ויותלו כל הליכי האכיפה והצווים המנהליים הקיימים בעניין אותה התיישבות.

בעל הזכויות במקרקעין, שזכות השימוש בהם ניטלה ממנו, יהיה זכאי, לפי בחירתו, לדמי שימוש שנתיים בשיעור של 125% מערכם הראוי של דמי השימוש כפי שתקבע ועדת שומה, או לדמי שימוש מהוונים לתקופות של 20 שנה כל פעם בשיעור של 125% מערכם הראוי, או לקרקע חלופית ככל שהדבר אפשרי בנסיבות העניין.

החוק מונה רשימה של 16 התנחלויות ומאחזים שבהם תיבדק רלוונטיות החוק: עפרה, נתיב האבות, עלי, כוכב השחר, מצפה כרמים, אלון מורה, מעלה מכמש, שבי שומרון, קדומים, פסגות, בית אל, יצהר, הר ברכה, מודיעין עילית, נוקדים, כוכב יעקב. לשר המשפטים, באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, נתונה סמכות להוסיף יישובים לרשימה זו.

עשרות יישובים פלסטיניים ביהודה ושומרון, יחד עם עמותות שמאל ישראליות אחדות, עתרו לבג"ץ נגד החוק. ב-17 באוגוסט 2017 הוציא בג"ץ, לבקשת היועץ המשפטי לממשלה, צו ביניים המקפיא לחודשיים את יישום החוק.[40][41] עקב סירובו של היועץ המשפטי לממשלה להגן על החוק, ייצג עורך דין פרטי, הראל ארנון, את הממשלה בדיון. בתגובתה המקדמית לעתירות ציינה ממשלת ישראל שהחוק "נועד להתמודד עם מציאות מורכבת וייחודית, המובילה לא אחת לתוצאות קשות של הריסה ללא תועלת בצדן לאיש, ואשר גוזרות על אלפי משפחות חיים תחת עננת אי-ודאות".[42] גם היועץ המשפטי לכנסת, איל ינון, ביקש להימנע מפסילת החוק.[43]

ב-9 ביוני 2020 ביטל בג"ץ את החוק, ברוב של 8 שופטים נגד אחד, בנימוק שהוא פוגע בזכויות חוקתיות לקניין, לשוויון ולכבוד של התושבים הפלסטינים, בלי שיעמוד בתנאיה של פסקת ההגבלה, ולכן אינו חוקתי. הנשיאה אסתר חיות ציינה בפסק דינה:

חוק ההסדרה מבקש להכשיר בדיעבד מעשים בלתי חוקיים שבוצעו על ידי אוכלוסייה מסוימת באזור תוך פגיעה בזכויותיה של אוכלוסייה אחרת, וזאת בשטח הנתון בתפיסה לוחמתית. אין מדובר בהסדר שהוא "עיוור" לקבוצת הניזוקים שיפגעו מיישומו אלא בהסדר הפוגע ביודעין ובאופן בלתי שוויוני בזכות הקניין של תושבי האזור הפלסטינים בלבד והוא מעניק בכורה לאינטרסים הקנייניים של המתיישבים הישראלים, ללא כל בחינה פרטנית ומבלי ליתן משקל מספק למעמדם המיוחד של תושבי האזור הפלסטינים כ"תושבים מוגנים".

פס"ד תקנת השוק במקרקעין, הקבועה בסעיף 5 לצו בדבר רכוש ממשלתי (יהודה והשומרון) (מס' 59), התשכ"ז-1967, קובעת כי "כל עסקה שנעשתה בתום לב בין הממונה לבין אדם אחר בכל נכס שהממונה חשבו בשעת העסקה לרכוש ממשלתי, לא תיפסל ותעמוד בתקפה, גם אם יוכח שהנכס לא היה אותה שעה רכוש ממשלתי". התקנה שמשה בסיס לפסיקת בית המשפט המחוזי בירושלים באוגוסט 2018 בפרשת מצפה כרמים, בה עתרו פלסטינים לבעלות על אדמות המאחז, פסק בית המשפט כי יש להסדיר את ההתיישבות במצפה כרמים.[44][45]

העותרים הגישו ערער לבג"ץ, שב-27 באוגוסט 2020 הפך בדעת רוב את פסק הדין. בפסק הדין קבעה נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות כי רשויות המדינה הרלוונטיות התנהלו שלא בתום לב, ולפיכך לא ניתן להחיל על המקום את "תקנת השוק".[46][47] בספטמבר 2020, הגיש היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, לבקשת שר הביטחון בני גנץ ועל דעת שר המשפטים אבי ניסנקורן,[48] בקשה לדיון נוסף.[49] הבקשה התקבלה והתיק היה מצוי מנובמבר 2020 בפני דיון נוסף בהרכב מורחב. בספטמבר 2020, הגיש היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, לבקשת שר הביטחון בני גנץ ועל דעת שר המשפטים אבי ניסנקורן,[48] בקשה לדיון נוסף.[49] הבקשה התקבלה והתיק נוהל החל מנובמבר 2020 בפני הרכב מורחב. ביולי 2022, ברוב של 4 כנגד 3 שופטים, הפך בית המשפט העליון את החלטתו הקודמת, וקבע כי אין לפנות את תושבי מצפה כרמים מבתיהם.[50] השופטת דפנה ברק-ארז הצטרפה לעמדה העקרונית של השופטים חיות, פוגלמן וברון המצמצמת את תחולתה של תקנת השוק שבחוק הצבאי בשל תחולתם של עקרונות המשפט הבין-לאומי באזור התפוס בתפיסה לוחמתית, אך מנגד הצטרפה למעשה לעמדת השופטים הנדל, עמית וסולברג אשר פסקו לטובת המדינה והכשירו את החזקת הקרקע בפועל על ידי המתיישבים. את פסק דינה היא מסכמת כך:

במישור היישומי, מצאתי להצטרף לקביעה כי בנסיבות העניין, ובין היתר בהתחשב בפעולות ובבדיקות שנערכו בנקודת הזמן הרלוונטית להקמת הישוב מצפה כרמים במיקומו הנוכחי, ניתן לומר כי הצדדים להליך עמדו בדרישת תום הלב שבה הם חבים. זאת, אף בשים לב לכך שעסקינן בבחינת פרקטיקות ופעולות שהתרחשו לפני שנים רבות. בהמשך לכך, באתי לכלל מסקנה כי גם יתר תנאי סעיף 5 לצו התקיימו בנסיבות המקרה שבפנינו

— פסקה 56 לפסק הדין של השופטת ברק-ארז, דנ"א 6364/20 שר הביטחון ואחרים נ' עבד אלפתאח סאלחה ואחרים, ניתן ב־27 ביולי 2022

הצעות נוספות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך השנים העלו חברי כנסת שונים הצעות חוק לטיפול במאחזים. חלקן קראו לפינויים, כמו הצעות שהגישו רן כהן, איתן כבל,[51] מוסי רז[52] ודני יתום[53] ואופיר פינס בכנסת השש עשרה ובכנסת השבע עשרה.[54][55] מנגד, הוגשו הצעות להסדרת המאחזים או למניעת פינוי, כמו אלה של מירי רגב,[56] אורית סטרוק,[57] שמחה רוטמן, אוהד טל ומשה סולומון[58] ואחרים.[59]

ממשלת ישראל השלושים ושבע

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 2024 החלה ממשלת ישראל השלושים ושבע בהכשרת 68 מאחזים, ביוזמת שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ובהתאם להסכם הקואליציוני עם סיעת הציונות הדתית. סמוטריץ' הורה למשרדי הממשלה להקצות למאחזים תקציבים כמו לכל יישוב רגיל, ובכך להשוות את מעמדם לזה של כל יישוב אחר בישראל. במאחזים ייסללו כבישים, יוקמו מוסדות חינוך, קופות חולים, טיפות חלב ומוסדות נוספים. צעד זה נועד גם למנוע פינוי עתידי.[60]

חמ"ל מאחזים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 2012 הוגשו כתבי אישום נגד חמישה בני אדם, אשר הפעילו חמ"ל שמטרתו לעקוב אחר תנועות הצבא, במטרה לסכל פינוי מאחזים. בכתבי האישום נזכר חבר הכנסת זאב אלקין כאחד מהמקורות של הקבוצה.[61]

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ כך למשל שם הדף המרכז את הכתבות בנושא, באתר ערוץ 7, ומנגד שם הדף המרכז את הכתבות בנושא באותו אתר.
  2. ^ ISRAELI SETTLEMENTS AND INTERNATIONAL Law באתר אמנסטי אינטרנשיונל
  3. ^ טליה ששון, על פי תהום, הוצאת כתר, 2015, עמ' 43-45
  4. ^ "נוער הגבעות - בערוגות שלנו", מכון המחקר של המכללה לביטחון לאומי, ספטמבר 2016
  5. ^ נדב שרגאי, כולם ידעו וכולם היו מעורבים, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2004
  6. ^ אטילה שומפלבי ודורון שפר, שרון לאנאן: נפנה מאחזים שנבנו מ-2001, באתר ynet, 13 במרץ 2005
  7. ^ שרון בכנסת: נפנה מאחזים לא חוקיים, באתר הארץ, 21 ביולי 2003
  8. ^ נעמי רחליס, מתחילת המלחמה: זה מספרן של נקודות ההתיישבות שהוקמו ביו"ש, באתר עכשיו 14, 10 באוקטובר 2024
  9. ^ אתר למנויים בלבד יעל פרידסון, מאז פרוץ המלחמה הוקמו בגדה המערבית 25 מאחזים חדשים, באתר הארץ, 25 ביולי 2024
  10. ^ תמר אסרף, להסדיר את המאחזים ה"לא חוקיים". עכשיו, באתר ynet, 26 בנובמבר 2020
  11. ^ לקפוץ מעלה אל: 1 2 קומבינת המאחזים ממשיכה תחת שלטון נתניהו – דוח מיוחד, באתר שלום עכשיו (עמ' 17), ‏22 ביולי 2019
  12. ^ יוסי גורביץ, למעלה מ-200 פצועים, ביניהם ח"כים, בפינוי עמונה, באתר nana10‏, 1 בפברואר 2006
  13. ^ ישראל הראל, כן, התחרפנתי, באתר הארץ, 1 בפברואר 2007
  14. ^ רמי שני‏, ארמסטרונג הישראלי עצוב על מות האסטרונאוט האמריקאי, באתר וואלה, 26 באוגוסט 2012
  15. ^ יואב זיתון ואלישע בן קימון, הסתיים מבצע פינוי עמונה: יותר מ-60 שוטרים נפצעו, באתר ynet, 2 בפברואר 2017
  16. ^ פינוי עמונה: 30 משפחות פונו מהמאחז; 24 שוטרים נפצעו, 13 נעצרו, באתר וואלה, 1 בפברואר 2017
  17. ^ אלון חכמון, נועם אמיר, ‏תפילת פרידה מבית הכנסת: אחרוני המתבצרים הוצאו מהמבנה, באתר מעריב אונליין, 2 בפברואר 2017
  18. ^ חזקי ברוך, שוטרים נתנו לי אגרופים בכל הגוף, באתר ערוץ 7, 2 בפברואר 2017
  19. ^ סוסו כבש, 1:1 בין מילאן ולאציו, באתר ynet, 14 בפברואר 2017
  20. ^ הסתיים פינוי שכונת נתיב האבות, באתר ערוץ 7, 12 ביוני 2018
  21. ^ לפי המאמר של אבירמה גולן בהארץ, 11.5.2004
  22. ^ שלמה קניאל, "היבטים פסיכולוגיים של מתיישבי הגבעות ביהודה ושומרון", אונ' בר-אילן מאי 2003, עמ' 19
  23. ^ שלום עכשיו, קומבינת המאחזים ממשיכה, אתר שלום עכשיו
  24. ^ אתר למנויים בלבד הגר שיזף, מועצת גוש עציון מימנה מאחזים לא חוקיים בשטחה ב-1.6 מיליון שקל דרך אמנה, באתר הארץ, 15 בדצמבר 2020
  25. ^ טליה ששון, חוות דעת (ביניים) בנושא מאחזים בלתי חוקיים, 2005. עמ' 115: "בדיקתי מעלה כי רשיות ציבוריות וגופי מדינה מעורבים בהקמת מאחזים בלתי מורשים, וזאת ללא החלטה מוסמכת של ממשלת ישראל, ולא פעם תוך הפרת החוק".
  26. ^ שרים בכירים בממשלה בסיור בשומרון: אין דבר כזה "מאחזים בלתי חוקיים"
    חיים לוינסון, יותר מאלף משתתפים בכינוס לזכרו של אלירז פרץ: מאור חינוכי בחייו ובמותו, באתר הארץ, 5 במאי 2010
  27. ^ אתר למנויים בלבד יאיר לפיד, דרוקר, אולי אני פשוט מתכוון למה שאני אומר?, באתר הארץ, 8 במרץ 2021
  28. ^ חיפוש מתקדם, באתר supreme.court.gov.il
  29. ^ בני טוקר, שבות רחל: "תודה לשלום עכשיו", באתר ערוץ 7, 24 בפברואר 2012
  30. ^ צו בדבר ניהול מועצות אזוריות (יהודה והשומרון) (מס׳ 783), התשל״ט–1979 לצו בדבר ניהול מועצות אזוריות (יהודה והשומרון), ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
  31. ^ אריה יואלי, אמיר אטינגר, ‏כל ח"כ מאמץ ישוב: הקמפיין החדש להסדרת המאחזים, באתר "סרוגים", 12 בנובמבר 2020
  32. ^ יריב לוין: לנצל את חלון ההזדמנויות לפני הבחירות, באתר "סרוגים", 3 בדצמבר 2020
  33. ^ חשיפה: כך נראית הצעת הממשלה להכשרת המאחזים, באתר ynet, 13 בדצמבר 2020
  34. ^ אתר למנויים בלבד הודיה כריש חזוני, ‏"אנחנו פה כדי לומר לו – תרצה": מחאת ראשי ההתיישבות מעלה הילוך, בעיתון מקור ראשון, 29 בדצמבר 2020
  35. ^ מנכ"ל מועצת יש"ע הצטרף לשובתי הרעב במאהל, באתר "סרוגים", 7 בינואר 2021
  36. ^ נדב שרגאי, מאחז ועוד מאחז - כך יוצרים בגדה "רצף התיישבות" יהודי, באתר הארץ, 6 בספטמבר 2004
  37. ^ העובדה שהדו"ח לא הוגש על ידי הפרקליטות עוררה ביקורת. ראה "המינוי של טליה ששון בעייתי מבחינה חוקית", באתר ערוץ 7, 9 באוגוסט 2004
  38. ^ רוני סופר, רמון: ועדת השרים לא תעכב פינוי המאחזים, באתר ynet, 2 בספטמבר 2007
  39. ^ אלוף בן, בין מיגרון למיגרנה, באתר הארץ, 12 בנובמבר 2008
  40. ^ עמדת היועץ המשפטי לממשלה לגבי חוק ההסדרה
  41. ^ יאיר אלטמן, יורי ילון, צו ביניים: בג"ץ הקפיא את חוק ההסדרה, באתר ישראל היום, 17 באוגוסט 2017
    עפר חדד, לפי בקשת היומ"ש לממשלה: בג"ץ מעכב את יישום חוק ההסדרה, באתר "רשת", 17 באוגוסט 2017
  42. ^ תגובה מקדמית מטעם ממשלת ישראל לעתירה נגד חוק ההסדרה
  43. ^ משה גורלי, נציג היועמ"ש בביהמ"ש: "חוק ההסדרה פוגע בזכויות אדם - ויש לבטלו", באתר כלכליסט, 3 ביוני 2018
  44. ^ תא (י-ם) 29754-11-13 איציק אנגיל ואחרים נגד עבד אלפתאח סאלחה ואחרים, ניתן ב-28 באוגוסט 2018
  45. ^ אבישי גרינצייג, אריק בנדר, ‏ביהמ"ש הכשיר את התנחלות מצפה כרמים ופתח פתח להסדרות נוספות, באתר מעריב אונליין, 28 באוגוסט 2018
  46. ^ בג"ץ 953/11 עבד אלפתאח סאלחה ואחרים נ' שר הביטחון ואחרים, ניתן ב־27 באוגוסט 2020
  47. ^ גיוס המונים להצלת מצפה כרמים - Givechak, באתר givechak.co.il
  48. ^ לקפוץ מעלה אל: 1 2 גנץ וניסנקורן תומכים בדיון נוסף בבג"ץ מצפה כרמים, באתר ערוץ 7, ‏11/09/20
  49. ^ לקפוץ מעלה אל: 1 2 אתר למנויים בלבד איילת כהנא, ‏כדי למנוע פינוי יישובים אחרים: דיון נוסף בבג"ץ מצפה-כרמים, בעיתון מקור ראשון, 13 בספטמבר 2020
  50. ^ דנ"א 6364/20 שר הביטחון ואחרים נ' עבד אלפתאח סאלחה ואחרים, ניתן ב־27 ביולי 2022
  51. ^ שלבי החקיקה של הצעת חוק פינוי מאחזים מבודדים, התשס"ג-2003, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
  52. ^ שלבי החקיקה של הצעת חוק פינוי מאחזים מבודדים, התשס"ב-2002, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
  53. ^ שלבי החקיקה של הצעת חוק פינוי מאחזים והתנחלויות בלתי מאושרות, התשס"ד-2004, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
  54. ^ שלבי החקיקה של הצעת חוק פינוי מאחזים מבודדים, התשס"ו-2006, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
  55. ^ שלבי החקיקה של הצעת חוק פינוי מאחזים בלתי חוקיים באזור יהודה ושומרון, התשס"ט-2009, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
  56. ^ שלבי החקיקה של הצעת חוק אי פינוי מאחזים, התשע"ב-2012, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
  57. ^ שלבי החקיקה של הצעת חוק אתרי התיישבות בהליכי הסדרה, התשפ"א-2021, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
    שלבי החקיקה של הצעת חוק אתרי התיישבות בהליכי הסדרה, התשפ"ב-2022, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
  58. ^ שלבי החקיקה של הצעת חוק אתרי התיישבות בהליכי הסדרה, התשפ"ג-2023, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
  59. ^ שלבי החקיקה של הצעת חוק אי פינוי מאחזים, התשע"ג-2013, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
  60. ^ עמית סגל, ‏הממשלה החלה בהכשרת 68 יישובים בלתי מוסדרים ביהודה ושומרון, באתר ‏מאקו‏, 20 באפריל 2024
  61. ^ חיים לוינסון, פרסום ראשון: יו"ר הקואליציה אלקין מופיע כמוסר מידע לפעילי הימין שהואשמו במעקב אחר צה"ל, באתר הארץ, 8 בינואר 2012
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מאחז&oldid=40819239"
משוב על הערך